איתמר ויזל - מילים שיוצאות לאור

 היום בבוקר קמתי מאוחר.  כלומר, שוב קמתי מאוחר. כמו הרבה ימים בתקופה האחרונה. אתם שואלים מה קורה בתקופה האחרונה? אני לא ממש יודע. אולי זה הגיל, שלושים וארבע אם שאלתם.  אפשר לקרוא לזה גיל ההתבגרות של עולם המבוגרים. זה השלב הזה בחיים שאתה מבין שאתה כבר לא ילד והחיים זה לא צחוק ויחד עם זה אתה  יודע מבפנים שאתה עוד לא מבין כלום. ובתוך כל החגיגה הזאת, החיים רצים לכיוונך בכל הכח. זה גיל כל כך יפה וכל כך מעייף וטעון. אתה בשיא הכוח ובשיא העייפות. אז קמתי מאוחר. ותוך כדי שאני מתארגן לעבודה אני חושב לעצמי ששוב אגיע מאוחר למשרד ושוב אצטרך להשלים  שעות ושוב אחזור הביתה מאוחר ועייף. ותוך כדי שאני מארגן את עצמי מהר מהר, הילדים גם ארגנו את עצמם מהר מהר כי היו צריכים  להגיע בזמן להסעה שתיקח אותם לטיול של הקיטנה. ואז בן השמונה שאל אם הוא יכול לרדת לאוטו שלי להביא איזה תיק שנשכח שם אתמול או שלשום. זרקתי לו שבטח שאפשר ושירד. הוא לקח את המפתחות וירד לחניה. אחרי כמה דקות שמתי לב שהוא לא חזר וכבר חשבתי שהנה תיכף אני יוצא והוא עוד לא חזר ועכשיו  בטח אני ארד לאוטו והוא בדיוק ...