אמאל'ה אני משורר!

 אמאל'ה אני משורר!

כבר כמעט שלוש שנים שאני כותב שירה.

פרסמתי לא מעט שירים, השתתפתי בתחרויות, שירים שלי התפרסמו בכל מיני מעגלים רחבים ופרשו להם כנפיים.

השירה היא כבר לגמרי חלק מהזהות שלי וממי שאני.

ואני יודע שזה רק ילך ויתפתח בעשרות שנים הקרובות.

ועדיין,

לא קל לי להגיד את המשפט "אני משורר".

יש לי מעגלים בחיים שבהם עדיין לא טבעי לי להגיד את המשפט הכל כך פשוט הזה.

יש לי מעגלים שבהם אני מרגיש שאני צריך להסביר את המשפט הזה, לתווך אותו, להסביר איך זה מסתדר עם המכלול של מי שאני, לפעמים אפילו קצת להתנצל שזה יכול לבוא "על חשבון" דברים אחרים.

והנה, אמרתי את זה.

ברור לי שזה חלק מהדרך.

ברור לי שלהיות משורר זה לא תואר שצריך להשיג או תעודה שצריך לקבל.

זו מהות.

זו דרך.

ואני צועד בה באהבה.

אתמול בערב עליתי לירושלים עם האישה שאיתי.

נסענו לערב ההשקה של גיליון השירה של עמותת "משיב הרוח".

גיליון ששיר שלי התפרסם בו.

היה ערב נהדר שבו דיברו על שירה ועל היופי שהיא מביאה לעולם.

וכמובן גם משוררים ומשוררות מדהימים ומדהימות הקריאו מהשירים שלהם שנכנסו לגיליון.

בכל הדרך הזו שאני עובר, אני נמצא בתווך בין העולמות.

אני גם וגם.

אני משורר ואני גם עובד בהייטק.

אני אוהב את המילים ונמשך אליהן בעבותות אהבה ואני גם איש מעשה פרקטי וריאלי.

אני ציפור דרור וחופש ואינסוף ואני גם יודע שהמסגרת חשובה לי ומאזנת אותי וטובה אלי.

לפעמים אני שואל את עצמי מי בכלל מתעניין בכתיבה ושירה?

כמה כבר אנשים בעולם אוהבים את זה?

לפעמים נדמה לי שהכנסתי את עצמי לעולם הזה ואני חי שם לבד עם עצמי ועם עוד כמה אנשים עם נפש של אומן.

לפעמים אני שואל את עצמי כמה כבר אפשר לחדש בשירים?

הרי הכל כבר נאמר, הכל כבר נכתב וגם ככה כולם מדפדפים בפיד כל היום.

למי בכלל יש קשב לעצור ולהקשיב ולהתעניין בשירה?

ואתמול, לערב אחד, בתוך שבוע מלא בכאוס של הפגנות ודיונים חברתיים סוערים, נזכרתי מחדש.

נזכרתי מחדש בכוח של הכתיבה, ביופי של השירים, בעוצמה שלהם ובריפוי שהם מביאים לעולם.

אחד אחרי השני עלו חבריי המשוררים והקריאו את שיריהם.

וכל שיר - עולם ומלואו.

מילים, מצלול, מנגינה, טון הדיבור, דימויים ומטאפורות.

עולמות על גבי עולמות שנפתחו וזרמו ושטפו את החדר.

למשך כמה שעות נזכרתי כמה שעולם היצירה חי ומבעבע.

כמה שהוא קיים על מלא, כמה שהוא אינסופי ונוגע בנימים הכי עדינים ודקים ופועמים של החיים.

וגם אני הקראתי את השיר שלי.

הלב דפק מהתרגשות, הקול קצת רעד והתרגשתי,

אבל ידעתי שיש לי את הזכות לדבר שירה.

להוציא אל האור מילים טובות של חמלה וריפוי.

לדבר את הנפש הסוערת שמבקשת לנוח בחוף מבטחים.

זו היתה עבורי חוויה עוצמתית.

חוויה שנתנה לי כוח להמשיך להאמין בדרך הזאת.

חוויה שתלך איתי עוד הרבה זמן קדימה.

חוויה שהיא חלק ממי שאני.

חוויה שהיא המתנה שלי לעולם.

אני מברך אתכם ואותי שנמשיך לכתוב.

שנמשיך להוציא את עצמנו אל האור.

שנמשיך לכתוב מילים מעצימות.

איתמר ♥

נ.ב. - אם אהבתם את הבלוג שלי, אתם יותר ממוזמנים לשתף אותו עם עוד אנשים.

אני אעריך את זה מאוד.

אתם גם יותר ממוזמנים לעקוב אחרי המילים שלי בפייסבוק ובאינסטגרם.

נשתמע!